<h1>המנהיג הלכ' צום כפור</h1>
<h2>דף לב:</h2>
ואומ' תהיל' ומחזירי' ס"ת למקומו, ואומ' קדיש ולא כולו, ועומדין לתפיל' מוסף, ואומ' אבות וגבורות וקדושת ה', ובכן, ובכן, ובכן עד המלך הקדוש, אתה בחרתנו, ומפני חטאינו עד כהלכתן, יש אומ' כאן עלינו לשבח, מחול לעוונותי', ויש אומ' מלוך על כל, והשיאינו כי אתה סולחן. ולאחר שים שלו', ווידוי זוטא, ווידוי רבה. ויראה לי מנהג ספרד ופרובי' דאומ' מלוך, שהרי אמ' בפ"ב (דעירובין), [ערכין י' ע"ב, ר"ה ל"ב ע"ב] שלכך אין אומ' הלל בר"ה וכיפור, שהמלך יושב על כסא הדין וספרי מתים וחיים פתוחי' לפניו ואין בדין לומ' שירה, ואמ' בר"ה, בינוניי' תלויין ועומדי' מר"ה ועד י"ה זכו נכתבי' לחיים לא זכו נכתבי' למות, א"כ ראוי לומ' מלוך לפי שמלך העולם יושב על כסא המלוכה למשפט ולשפוט ולדין את בריותיו ושלו'. אב"ן.
<h2>דף לג:</h2>
וכת' רב עמרם ז"ל, לאחר עושה שלו' תוקעין קשר"ק פעם אחת והולכין לבתיהן לשלום. וכן כת' רבי' היי ז"ל, כי מנהג כל ישראל לתקוע בשופר במוצאי יום הכפורים ולא משום חובה אלא זכר ליובל, שנ' ביום הכפורי' תעבירו שופר בכל ארצכם, או לערבב את השטן, ע"כ. ומפו' בר"ה, [ח' ע"ב] מר"ה עד יום הכפורי' לא היו עבדי' נפטרי' לבתיהן, ולא שדות חוזרו' לבעליהן תקעו ב"ד בשופר בכפור עבדים נפטרי' לבתיהן, ושדות חוזרו' לבעליה'. ועל כן אנו עושי' זאת התקיעה בכפורי' זכר ליובל שהיו עושי' כך בזמן הבית שיבנה במהרה בימינו אמן. ואני ראיתי מקומות שאין עושי' אלא תקיעה אחת בלבד והיו אומ' דדיי בתקיעה אחת לבדה זכר ליובל, וירא' לי בין למאן דאמ' זכר ליובל, בין למאן דאמ' לערבב את השטן צריך לעשות קשר"ק סימן אחד שלם, דכתי' והעברת שופר תרועה גומ' ביום הכפורי' תעבירו שופר בכל ארצכ', ותרועה היא יבבא, וכבר ביארנו כי צריך לתקו' קשר"ק קש"ק קר"ק ולכל הפחות לחוש לספיקות ולא להפסקו' כרבי' יעקב צריך לעשות קשר"ק זכר לתרועת היובל שהיו עושין בזמן הבית, וגם לערבב את השטן צריך תקיעה ותרועה ואי אפשר לתרועה בלא שברי', ותרועה כעניין קשר"ק, דאמרי' בר"ה, [ט"ז ע"א] א"ר יצחק למה תוקעי' ומריעין כשהן יושבין, וחוזרין ותוקעין ומריעי' כשהן עומדין כדי לערבב את השטן, דאלמא בתקיעה ותרועה הוא דמערבב את השטן, והתם הוא דכתי' ג' תרועו' צריכי' להעשות ג' פעמי' קשר"ק מעומד למלכיו' וזכרונו' ושופרו', אבל בכפור דלא כתיבה אלא תרועה אחת דיי לו בסימן אחד לבד לערבב את השטן, ושלום. אב"ן הירחי. ודאמ' רבה [שם ט"ז ע"ב] כל שנה שאין תוקעי' לה בתחילתה מריעי' לה בסופה, מאי טעמא דלא איערבב שטן, לאו כגון דאיקלע ר"ה בשבת דהא רבה גופיה אמ' טעמא דלא תוקעי', משום שלא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבי', אלא דאיקלע בחול ואיתליד אונסא ולא תקעו, כך קיבלתי מרבותיי בצרפת. אב"ן. ואני ראיתי בצרפת מקומו' שהיו תוקעי' לאחר תפי' נעילה מיד לפני תפי' ערבית, וכן כת' ר"ש ז"ל בסידורו, ואמ' הטעם אחרי שאמ' חכמי' בשבת [קי"ז ע"ב] בפ' כל כתבי כל מלאכת עבודה לא תעשו, יצא תקיע' שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה ואין האיסור מלתקוע בשבת אלא שמא ילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבי', הכא אין לחוש כשכבר למדו הלכו' תקיעה מר"ה, והשופר בבית הכנסת ואין לחוש לכך, כך ראיתי ואין נראה בעיניי. אב"ן. ומנהג ספרד ופרובינצ' (לומר) לאחר תפילת ערבי' וכן עיקר.
